שלום לכולם וברוכים הבאים ליומן הספרס הראשון לעונת 2016/2017, בואו נקבל אותו בשיר!
כמו שמרמזת הכותרת והשיר יומן זה מוקדש לדורבן הגדול מכולם, לביג פנדומנטל, לטימיייייייייייייייייייייייייייייי.
תכף ניכנס להיכן הדורבנות עומדים כרגע, אבל לפני כן נציין שמי כמו הספרס יודעים שאיפה שהם נמצאים עכשיו זה פשוט לחלוטין לא רלבנטי, הספרס ב-20 השנים האחרונות מתבססים על ניהול דקות אינטיליגנטי, ששומר את השחקנים הוותיקים שלהם רעננים לפלייאוף, כמו גם מאריך את הקריירות שלהם, מעמיק את הרוטציות, וזה אחד הדברים שמאפשרים לפופ להוציא מהסגל שלו יותר ממה שיש בו באופן דיי עיקבי.
שינויים מרכזיים בסגל:
שחקנים שעזבו: טימי, דיאו, דיוויד ווסט, בובן מרינוביץ', קווין מרטין, מאט בונר
שחקנים שהגיעו: דיוויד לי, פאו גאסול, דויין דדמון
סיפור העונה עד כה:
אחרי ההדחה המאכזבת בשנה שעברה הספרס יצאו כמלוע של תותח לשנה הזאת, כפי שבא לידי ביטוי בניצחון ב-29 הפרש על גולדן סטייט באוקלנד במשחק הפתיחה של העונה, עם 35 של קוואי שפתח כראוי את קמפיין ה-MVP שלו. אין ליחס יותר מדי משמעות לניצחון הזה, גולדן סטייט צריכה להתרגל לשינויים בסגל שלה, אבל זה כבר עניין ליומן גולדן סטייט.
בעוד המאזן של הקבוצה נאה (3-10 מקום שלישי במערב), מי שמחפש מאוד סימנים לדאגה יכול למצוא אותם בעובדה שלמעט הניצחון על הווריורס, מרבית הנצחונות הושגו מול נמושות בעוד שהקבוצה הפסידה ליוטה, קליפרס ולרוקטס, שלוש קבוצות אותן הקבוצה עשויה לפגוש בסיבוב הראשון או השני בקונסטלציה מסוימת.
העונה במספרים:
קוואי פתח בסערה עם 24.8 ו-6 ריבאונדים למשחק וגם 2.4 חטיפות, אולדרידג' נותן את שלו עם 18 ו-7 ריבאונדים, פאו גאסול הולך ומשתלב עם 12 ו-7 ריבאונדים, כאשר הגארדים פתחו לאט יותר, אבל העובדה שגרין קולע ב-43% מהשלוש בהחלט מעודדת.
שני השחקנים הצעירים להסתכל עליהם הם ג'ונתן סימונס עם 6 למשחק והמון אנרגיות ודדמון עם 4 נקודות ו-5 ריבאונדים אבל גם גגות מהדהדים והגנה חזקה בצבע, כשהוא מגוון את החבורה האתלטית פחות בראשות פאו גאסול ודיוויד לי.
שאלת השאלות היא אם כן האם הקו האחורי של פרקר, גרין, מילס וג'ינובילי הינה מספיקה על מנת לעשות ריצת פלייאוף אמינה השנה כשאף אחד מהארבעה לא קולע מעל 10 נקודות בממוצע למשחק, והקלע הבולט מביניהם הוא דווקא פטי מילס.
עד כמה משמעותית סוגיית הקליעה? הפער בין הפסדים לנצחונות באחוזים מהשלוש הוא 7.5%, הנתון הכי בולט בהשוואה הזאת לצד פער של 6.5 ריבאונדים, וזאת כאשר הספרס במקום הראשון באחוזי קליעה מ-3 בליגה, ובמקום ה-21 בלבד בריבאונד, נתון מפתיע לאור סוללת הגבוהים של הספרס.
ההתקפה של הספרס לא ממש מתקתקת כרגע, הם במקום ה-18 בליגה בפרמטר הזה לא פחות מ-14 נקדוות פחות מהווריורס שקולעים הכי הרבה גליה (במקום השני? הלייקרס… מה לעזזאל?)
החודש הקרוב הצפוי לנו:
דאלאס תגיע לAT&T במשחק הקרוב של הספרס, כשלאחר מכן מסע משחקי חוץ במזרח מול ההורנטס, הסלטיקס והויזארדס עליהם השלום. מעבר לזה אפשר להסתכל כבר על סביבות ה-20 בדצמבר אז צפוי רצף משחקים מעניין מאוד מול הרוקטס, הקליפרס, הטרייל בלייזרס והבולס.
וכמובן שרגע שכולם מחכים לו יגיע ב-18 בדצמבר עת הגופיה מספר 21 תעלה אל על כדי להכיר תודה לגדול שחקני הספרס בכל הזמנים.
כיף של יומן. קצר, ממצה, ולעניין.
ברור לכולם שהספארס היא קבוצה אחרת בלעדיו. הוא היה חלק מהנשמה של הקבוצה. עכשיו נותר רק לראות אם היא השתפרה עם הבאת כוח יותר צעיר.
תמציתי וקולע, תודה רבה!
ניתחת יפה את סימני השאלה המרכזיים – הגארדים. האם פרקר וג׳ינובלי לא זקנים מדי, האם גרין באמת חזר לעצמו, ואחרון חביב – האם פאטי מילס מוכן להיות הגארד המוביל של הקבוצה, כפי שקוואי הפך להיות לפני שלוש שנים ה-sf המוביל (וכיום הכוכב הראשי)?
במידה והתשובה לכל שאלה היא ״כן״, אז דאנקן יכול להמשיך לנוח בשקט מול הטלוויזיה.
תודה רבה, דור.
אני שמח שאליפות המערב נראית כרגע פתוחה לחלוטין עם קבוצות מלהיבות (קליפרס, ג"ס, ספרס).
הנושא השני: האם המספרים של קוואי שווים MVP בהתחשב במספרים המפלצתיים של הארדן ו ווסטברוק.
איזו עונה חלומית יא אללה
כל עוד הספרס מסיימים 1-2 במערב יש סיכוי שבהחלט כן,זה ייתן לו נקודות זכות רבות. וללא ספק הספרס ייפלו ויקומו על רגלי הגארדים שלהם ובעיקר על אלה של הסוס הוותיק פרקר.
זה נכון שיש הטיה ברורה לפן ההתקפי, אבל אי אפשר להתעלם גם מההגנתי. קוואי בטופ של הליגה הן בהתקפה והן בהגנה וקבוצתו בטופ של הליגה. לדעתי, הוא עדיין המועמד המוביל לזכייה בתואר האישי.
תודה על היומן!
הקבוצה נראית טוב ואני בטוח שפופ יביא אותם בשיא לפלייאוף!
אחלה יומן.
לא מגיע לטים דאנקן לסיים את הקריירה בצורה כזאת, לעומת כל הכבוד שקובי קיבל.
אני חושב שכמו שיש מושג ביהדות של צניעות יתרה שהיא לא דבר טוב, כמו שמלך אסור שיימחל על כבודו, כי כבודו הוא הכבוד של כל העם, ככה עם טימי שכבודו הוא הכבוד של כל מי שאוהב את המשחק. היה צריך להודיע שהוא מסיים את הקריירה בסוף הפלייאוף ולא להודיע אחרי זה, כדי לקבל את התשואות של הקהל.
אחד השחקנים הגדולים וביייחוד הצנועים והחכמים ששיחקו את המשחק, ראוי לכבוד גדול יותר, אני חושב שהקהל של okc היה עושה לו standing ovation כמו שצריך.
2 דברים אני לא אוהב בסרס פוסט טימי:
1) הם הפכו להיות קבוצה של אייסו בהרבה מקרים שקוואי תופר נקודות, ופאפא מעודד את זה
2) אלדרידג' הוא סוג של תחנה אחרונה.
כואב בעיינים לראות קבוצה שהייתה 8 מסירות לפני זריקה הופכת לסתם עוד קבוצה שייש בה יותר מידי כשרון ופחות מידיי מחשבה
זה התחיל כבר בסדרה מול אוקלהומה.
לצערי!
הרבה פחות מהנים לצפייה.
ואגב, גם קוואי נראה כמו סוג של חנה אחרונה.
בול!
יש הרבה יותר מהלכים של אחד על אחד של קוואי ואולדריג' אבל הם בפירוש לא קבוצת איזו. ברור שקל להתגעגע למה שהיו לפני שלוש עונות אבל קשה מאד לשמר סגנון משחק כזה במיוחד שסגל השחקנים שהתחלף פחות מתאים.
פופוביץ' הראה לאורך השנים שהוא יודע לשחק עם הכלים שיש לו, כמו שאמרו על הספרס שהם זקנים ופתאום התחילו לשחק מהר.
לכל מי שעדיין מחכה שפארקר יחזור לימים הגדולים שלו, קיבצתי מבחר מהססטיסטיקות שלו:
http://www.bgu.ac.il/~tsori/images/tony_parker_stats.png
שימו לב שהן פר משחק ולא פר 36 דקות.
שכל אחד יסיק את המסקנות בשביל עצמו.
עגל התקווה היא בלב בעיקר…. היית חייב להנחית אותנו למציאות האפורה?
הנקודה המעודדת היא שהאחוזים של פארקר טובים באופן מפתיע (לא אפקטיביים אלא אחוזים "רגילים").
בממוצע לאורך כמה שנים רואים מגמה של ירידה בדקות שמובילה בירידה בכל שאר המדדים (כלומר פר דקה הוא יותר טוב ממה שזה נראה). אבל הצניחה בנקודות היא דרמטית הרבה יותר מהירידה בדקות, ולכן אנחנו מבינים שהוא בוחר את זריקותיו בתבונה, או במילים פחות מפרגנות, לא מצליח להשתחרר הרבה כמו פעם. הוא יותר תלוי באחרים.
אגב עדיין ישנה תקווה כי בפלייאוף הוא עדיין יכול להתפוצץ ולתת משחק או שניים ענקיים. זה מה שיפה אצל שחקנים גדולים, גם כשהם גמורים לכמה דקות הם עדיין יכולים לתת את מה שפעם היו.
דור אני חושב שאתה מפספס קצת בניתוח בגלל שאתה לא לוקח בחשבון שהספרס מהקבוצות שמשחקות בקצב האיטי ביותר בליגה. זה אומר פחות נקודות פחות ריבאונדים וכו…
למשל אם בודקים את אחוז הריבאונדים שהספרס לוקחים בהגנה ובהתקפה נגלה שהם מהטופ של הליגה בריבאונד הגנה (מקום 4) ובריבאונד התקפה הם באמת יחסית חלשים אבל זה כבר שנים ענין של מדיניות של פופוביץ' – לוותר על ריבאונד התקפה לטובת ירידה להגנה.
גם בנוגע להתקפה הם ממש לא במקום ה-18. המיעוט היחסי בנקודות לעומת הווריורס הוא בעיקר בגלל שהסרס משחקים 7 פוזשנים למשחק פחות מהווריורס. אם נסתכל על היעילות ההתקפית שלהם (אופנסיב רייטינג) נגלה שהם בשיוויון עם הקאבס על המקום החמישי בליגה.
בקיצור למרות ההפסדים הביתיים אני חושב שהספרס יכולים להרגיש מעודדים מפתיחת העונה.
נקודה מעולה, אנסה לזכור לחדד אותה ביומן הבא, היה נראה לי קצת מוקדם להידרש לשינוי הקצב בספרס (מה עוד שיש שונות גדולה בין אוקטובר לנובמבר בעניין הזה) אבל אם זה ימשך לתוך דצמבר יהיה ממש מקום לדבר על זה
יופי של ניתוח. קצר וממצה.
אני יחסית מאד מאוכזב מהשילוב של מוריי, פורבס ואפילו סימונס (ראיתם הרי את המשחק הראשון ומאז הוא שוקע בדקות ובסטטיסטיקות).
השאלה שאני כל הזמן שואל את עצמי זה לאן זה הולך?
גומרים מקום שני ומפסידים סיבוב שני?
עוד פעם משחק בידודים וקליעות חצי מרחק (כן, פאו עוד מאותו מאותו הדבר)?
בלי שליטה בצבע, בלי קליעה מ- 3 (למרות שהמצב טוב יותר מהשנה שעברה) ובלי רכז ראוי לשמו.
אולי מה שמעניין את פופ זה בכלל לשבור את שיאי הניצחונות וללכת בבית?
לספרס יש 2 נכסים ביד שהיא יכול לקבל עליהם משהו (ולו רק בחירות דראפט עתידיות):
– גרין (ולעטוף בזה את קייל אנדרסון) – סימונס, פורבס ומילס יכולים להוות יופי של תחליף
– אולדרידג' (כבר שמעתם את הרמיזות) – אולדרידג' הוא איזור הנוחות. תקבלו ממנו 18 נקודות לערב והגנה סולידית. לא תקבלו טירוף, לא תקבלו זכר אלפא, לא תקבלו מנהיג, מי שיטריף, יוביל וייקח את הקבוצה את האקסטרא מייל, אולי יותר קרוב לגרין מייל.
עכשיו צריך לקבל החלטה. זה הזמן הנכון לבדוק מה אפשר לקבל במקומו
מי תיקח את אולדריג ולמה ?!
לא הבנתי את השאלה, חסר קבוצות שיקפצו עליו? לפני שנה חצי ליגה רדפה אחריו.
האחרון שמעניין אותו לשבור שיא אישי כלשהו זה פופ
מול מי המשחק ב 18 לחודש ?
תודה דור.
מאמין שהספרס כהרגלם ימשיכו לעבור מתחת לרדאר בדרך לעונה של 60 נצחונות פחות או יותר. לא פוסל אפשרות שפופ מארגן במהלך העונה עוד איזו חתיכה משמעותית לפאזל.
תודה. הגיל של הקו האחורי יעצור את הדורבנות, גם השנה, מוקדם יחסית.
תודה רבה!
אני חושב שס"א בנויה ומוכנה ללכת עד הסוף השנה.
המשחק הראשון היה סוג של ראיית עתיד, ומשם והלאה הקבוצה תלך ותצבור תאוצה עד שתגיע לשיאה בפלייאוף.
האובדן של טימי (וגם של דיאו) עבר בצורה חלקה יחסית ומרשימה, הודות ליכולותיו הטכניות של אולדריג' (שאכן לא מתאים מבחינת אופי), לפאו שמביא טונה ניסיון וסט כישורים מגוון, ולדייוויד לי הנהדר שהוא תמיד אס ויכול להיות משנה משחק כמו שדיאו היה, רק בסגנונו הוא.
בקו האחורי – אין ספק שצריך רענון בעמדת הרכז, הפיתרון הזמני כפי שאני רואה אותו כרגע זה לחלק את הובלת הכדור בידי מספר רב של שחקנים – מאנו (שנראה מצוין השנה!), קוואי, סלו-מו ומילס, כשמילס פחות מחזיק בכדור כרכז קלאסי ומתפקד יותר כקלע – מה שמנצל את יכולותיו הרבה יותר.
יחד עם מה שנשאר לפארקר במיכל זה אמור להספיק.